פסק-דין בתיק ת"ק 32980-05-13

התובעת, ילידת 1929, תושבת העיר חיפה.

ביום 23.12.12 ,בשעת בוקר, ירדה התובעת לזרוק שקית אשפה לעגלת אשפה הניצבת על הכביש סמוך לביתה ברחוב התיכון (תמונה של מיקום העגלה צורפה לכתב התביעה).

מאחר ופתח העגלה פנה כלפי הכביש, נאלצה התובעת לרדת לכביש על מנת להרים את המכסה. אותה עת חלפה מכונית במקום והתובעת, אשר ניסתה לסגת לאחור, מעדה ונפלה על שפת המדרכה ונחבלה בקרסול רגל ימין.

התובעת נותרה חבולה במקומה דקות ארוכות בניסיונות להתרומם בכוחות עצמה, עד כי צלעה חזרה לביתה חבולה ודואבת.

סיכום ביקור אצל רופא מומחה לכירורגיה אורטופדית מיום התאונה מצביע על תלונות בגין מכה בקרסול ובמספר מקומות נוספים הגוף. הבדיקה מצביעה על קיומה של רגישות מקומית והגבלה בתנועות קרסול ימין. ניתנו הוראות הטיפול היו לביצוע חבישה אלסטית ומרשם למשככי כאבים. כן התובעת הופנתה לדימות אך תוצאות הבדיקה לא הובאו בפניי.

לא נטען בכתב התביעה כי נגרם שבר ולכן יש להניח כי מדובר בנקע בקרסול (ראו גם פנייתה של התובעת לנתבעת ביום 23.1.13 שצורפה לתביעה).

התובעת טוענת כי סבלה כאבים ברגל ונגרם לה נזק משמעותי באיכות חיים, שכן נאלצה להיות מרותקת לביתה עקב כאבים ברגל וחבלות יבשות במקומות נוספים בגוף. התובעת עותרת לפיצוי כספי בסך 10,000 ש"ח בגין נזקיה. לא צורפו תביעה ראיות בגין הפסדים קונקרטיים.

במענה לפנייתה הראשונית של התובעת (מיום 23.1.13), השיבה הנתבעת כי בדיקה שביצעה העלתה כי ננקטו  כל האמצעים הנדרשים להצבת העגלה במקום בטוח ולהפעיל מעצור לעגלה כנדרש וכי התאונה אירעה ככל הנראה בשל התערבות צד ג' אשר הזיז את העגלה (מכתב מיום 28.2.13 צורף לתביעה).

התובעת לא שקטה על שמריה והשיבה על כך במכתב מיום 15.3.13. שם מפרטת התובעת כי ביום התאונה פנתה למנהל מחלקת הניקיון אצל הנתבעת, מר קוזלי פייסל, אשר הגיע למקום, הפך את העגלה עם הפתח כלפי המדרכה וציין כי ידריך את עובדיו לנהוג כך בעתיד.

הנתבעת טוענת כי פעלה על פי דין וכי לא נפל כל דופי בהתנהלותה. כי הציבה את עגלת האשפה במקום בטוח, תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות הנחוצים והפעלת מעצורים. כי חיי היום יום מלאים סיכונים, התאונה המדוברת אירעה בבוקר במקום המוכר היטב לתובעת, כך שהיה על התובעת להיזהר בהתנהלותה ואין להשית כל אחריות בגין כך על הנתבעת.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו בפניי הן במסגרת כתבי הטענות והן במסגרת הדיון, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לעניין אחריות העירייה  -

מטעם הנתבעת התייצב לדיון מר יזדי אשר העיד, בתום לב, כי לא התנהל ממש בתיק זה, אלא מר קוזלי שנמצא באילת ולכן לא התייצב.

לכאורה, די בטעם זה כדי להביא לקבלת גרסת התובעת במלואה, באשר זו נתמכת הן בתעודה רפואית מיום הארוע והן במכתב של התובעת, אשר נשלח בסמוך לאחר התאונה. לא מצאתי כל סיבה להטיל דופי באמינותה ובמהימנותה של התובעת באשר לתיאור אופן התרחשות התאונה.

אולם יש להשית האחריות להתרחשות הארוע לפתחה של הנתבעת אף מטעם נוסף.

מר יזדי העיד, בהגינותו, כי הינו מודע לכך שעגלות האשפה באזור זה של העיר נמצאות על הכביש מכיוון שהמדרכה צרה ויש לאפשר מעבר הולכי רגל.

מר יזדי סיפר כי בזמנו היו מכולות לפינוי אשפה וכן מסתורי אשפה מסודרים, אך מאן דהוא הוריד אותם ומאז זה המצב.

הנה כי כן, הצבת עגלות אשפה באופן שיטתי על הכביש אינה "כוח עליון", כי אם כורח מציאות מסויימת, יש לשער תקציבית, המהווה משום רשלנות מצד רשות שלטונית וציבורית אשר לפתחה החובה לספק שירותים עירוניים נוחים ובטיחותיים לתושביה.